אתה יכול לדמיין פעם שלא היו שקיות? ואם כן אז אתה בוודאי יודע שבשישים השנים האחרונות, אירע מירוץ מדהים לטכנולוגיית גורד השחקים. הבגדים, פריט השימוש היומיומי, זכו לכבוד. העיצובים והתפקוד של באג צמחו יחד עם הזמן; החדשנות הייתה חיונית במאה התשע עשרה כפי שהיא כיום. קצב ההתפתחות היה מתעקש לחלוטין. שקיות הופיעו למעשה לפני הבגדים; ובצורה ברורה יותר, תיקי מזוודות היו ‘בגדים ישנים’. העולם היה בעיצומו ומעט מאוד תעשיות היו מתורבתות יותר-אך באותם ימים היו שקיות למגוון שימושים.
נראה שהפריטים שנשאו היו בעיקר טורבני עור, בגדי מתכת או שקי בד. באותה תקופה האמינו כי האיום הגדול ביותר על הציוויליזציה הוא השמנת יתר. מכאן שהיה צורך ב’מוכר-על ‘בריא אך חסון, שיעצור בכל האמצעים הדרושים. הזיכרון הראשון ממה שרדנו מאותם זמנים הוא ריח שומן החפץ המפואר של מותגי העור. אם אכן, העשירים לא היו מתחילים לשאת את השקיות אז כל האנשים באמת היו במצב נורא. התיקים המוקדמים השתמשו בעור קשוח וקשיח שהיה אולי דומה לתיקי העור של היום. אין הבדל פיזי בין תיקי גב ותיקי מזוודות, אך השם קורא כעת לעיצוב מוקדם יותר של החפץ שנשא.
תיקי גב שימשו גם את ילדי בית הספר במגרש שוויון; הם השתמשו באותו דגם, עם צמרות עור או בד, שנתלו בנוחות מעל הכתפיים. לתיקי גב היו שני חריצים לעטים ולפרקי כף היד. רצועות האבזם בחלק המותניים של התיקים שימשו לאחסון ספרים. לא היו רוכסנים למנעול והספרים, כאשר נמסרו, נוספו פשוט לאריזה הראשית. את “מטען התיקים” היה צריך לסחוב בנוסף למקום כלשהו לשימוש (קשה באמת להיתקל במישהו שנשא עם כל סוג של תיק יד). במהלך המאה התשע עשרה הוחלף עד מהרה ‘מזוודה’ המטען העצום של גברים, שהתחיל להתפשט לאירופה. בדרך כלל חשבו על אדם שיוצא מהמלון שלו, או מכל טירה, ללא שקית, שיש לו גליונות על גלגלים, מה שכנראה מסביר מדוע ג’ורג ‘ברנרד שו, הפרופסור המפורסם לפילוסופיה, כל כך סירב לרעיון. נקודת המבט שלו הייתה שכאשר התעקשותם של דברים בעולם מקלה על גברים לשאת את חפציהם האישיים. זה הקל עליהם להתעסק ביומיום.
המטען הראשון היה מזוודות גברים, שהיו קשורות לגברים שיצאו להילחם במלחמת הביג עם נפוליאון. כאשר הובלו גופות לאוקיינוס כדי ללכת לאיבוד בים, גברים פנו לשקיות בד בכדי לשאת את חפציהם במקום להטיל את שרידי האדם על הסיפון. שקי בד היו בדרך כלל שקיות שרוך עם שני תאים. שבתות אחר הצהריים היו שקטות במשך זמן רב במהלך המאה העשרים; תיקי המזוודות גדלו להיות קשורים לאנשי עסקים נוסעים יותר מאשר עשו מכירות מכולת.
תיקי הרמס המפורסמים עשויים מחמישה חומרים שונים. הרמס נהג להציע תיקי עור עם ידיות וכיסים לאחיזת תיקים והם הציעו מגוון רחב של ארנקים שילוב עם התיקים שלהם. המגמה חלפה זמן מה באותה שנה אך לאחרונה כל נציג אופנה ראה נרתיקים למטרה ספציפית זו.
חנויות לתיקון עור אומנות ינסו תיקים ישנים ותרשמו את העור למחזור. יצרניות האולפנים מייצרות גם עור מחיקוי ממגוון חלקים כדי לזהות את העור האמיתי לאחר מיחזורו. עור מזויף הוא עסק ענק וככל שהוא גדול יותר אנשים קונים אותו יותר. שגיאות שנעשות בעת חיתוך או החתמת עור יהיו גם יקרות. אם כי, עור באיכות מעולה יהפוך לפריט לא שוחק שניתן ללבוש רק באירועים מיוחדים.לאחר הבדיקות הראשונות; הצלחתי לראות את דרכי החוצה מהחנות ואל תוך מגרש הדשא שמעבר לרחוב. היה מרצדס ויאנו עם תא מטען גדול מספיק בכדי להכיל את המצרכים שלי. הצעתי לילדה במשאבות לשלם את שאר הבנזין בדרך הביתה.
היעד שלי היה בר אופנתי עם מוזיקה רועשת ותחושה גדולה מהומה במקום בזמן שחיפשתי מחליף לזכייה הישנה שלי שהפסידה עקב דילמה רב שנתית שלי: האם אפשר ללבוש תיק שנראה כמו ארנק ילדותי? בפנים היה בקבוק מים (בקבוק ממש טוב- הסוג החדש של מי היופי).